קר בראש, פתאום. בלי איזו סיבה. זה עוטף אותך ויש תחושה מוזרה של כבדות.
כמה שניות כדי להגיד משהו לא ברור.
תזוזה קטנה, להרים טלפון וזהו. הלם. פה פתוח ולא מבין מה קורה פה.
מסביב אנשים זזים, מדברים, רעש. אך לא אצלי. אצלי שקט בראש וזה לא מתאים לי.
לא הרגשתי מה שקורה מסביב, את המגע, ההרמה והתזוזות שלקחו אותי על המיטה המתקפלת לאחר זמן שנראה לי מלא. לי זה כבר לא משנה, אני כבר לא יכול לעשות שום דבר.
ער! אך לא זז. כלוא בתוך אקווריום זכוכית בלי יכולת שישמעו אותי.
ועכשיו, החיים, יש היגידו שהם השתנו, המרוץ נגמר ומתחילה התמודדות ולמידה מחודשת.
אנשים שרוצים לעזור, כאלה שזהו “תפקידם” לא אומרים שזהו, אצלם הכל יעבוד חלק ורק תתן לזה זמן.
זמן.. זמן יש, אני הרי פה. אתם אלה שזזים כל רגע ממקום למקום משאירים אותי עם עצמי.
למען האמת, התחלתי כבר לשעמם את עצמי, הדימיון הוא לא כמו פעם, המחשבות, התרגלתי כבר לחשוב על אחרים, בשביל אחרים. ועכשיו הם לא חושבים עלי כל הזמן. יש להם את “החיים” שלהם. החיים ללא אני.
האם אני עד כדי כך חשוב, מה אני חושב, מה אני מרגיש, איך צריך לעשות ומה צריך לעשות.
בסופו של דבר אם הייתי לא נשאר פה אז היו ממשיכים כרגיל.
(איזו מן חוצפה יש לי להישאר ולהטריד את כל השאר. )
ואולי יש מה לעשות עם כל זה? אני רק צריך להמשיך ולהתמיד בפעילות, במחשבה בתקווה ובדברים שהמטפלים יתנו לי כדי לפתור את מצבי.
יש אנשים שעוברים את זה. אין סיבה שאני לא יהיה אחד מהם!
אדם שעובר “אירוע” ולא יכול לחזור למה שהיה לפניו, אלו הם רק חלק מהמחשבות שיכולות להיות לו או לה.
באמת, יש כאלה שמצליחים להתגבר על הקושי הגדול, לחזור למה שהיה פעם.
אחד מן הפתרונות והעזרות הינו בדיקור סיני וצמחים.
ייאוש, לא עוזר לפתרון הבעיה!
